חידושי רמב"ן על חולין נ״ה

1 שיעורן כדי סיכת קטן עד לוג. פירש"י ז"ל הן עצמן מתחלתן וקרקעותיהן ודפנותיהן בלומר שנשברו הן ונשארו דפנותיהן וקרקעותיהן והן יושבין שלא מוסמכין שיעורן בכדי סיכת קטן וכמה שיעור כל זה ששיעור שבירתו בכדי סיכת קטן עד לוג או פחות ממנו עד שיעור סיכת קטן עצמו, ואינו מחוור. ובעיקר נוסחאי לא גרסי הן שאין שיעור לכלי שלם שאפילו אגוז ורמון שחקקום תינוקות למוד בהם עפר מקבלין טומאה וה"נ תנן בפי"ז דכלים העושה כלי קיבול מ"מ טמא וקתני הרמון והאלון שחקקום תינוקות וכו' כלומר דשיעורן בכל שהוא. אלא ה"ג בנוסחאי: הדקין שבכלי חרס קרקעותיהן ודפנותיהן וכו' שיעורן מכדי סיכת קטן עד לוג וה"ק הדקין שבכלי חרס כלומר כלים הקטנים שבהם שיעור קרקעותיהן ודפנותיהן כשהן יושבין שלא מוסמכין עד סיכת קטן מקטן שבכלים עד שיהא מחזיק לוג וזהו ענין המשנה לפי גמרא זו. אלא שהנוסחא במשניות אינן כן, אלא ה"ג: שיעורן מכדי סיכת קטן ועד לוג מלוג ועד סאה ברביעית ותרתי קתני לומר דשיעור קרקעותיהן ברביעית מכלי שהיה מחזיק כדי סיכת קטן ועד סאה וה"נ תני סיפא מסאה ועד ג' ועד ה' סאין בלוג ולישנ' בעלמא הוא וכן כתב הרמב"ם ז"ל אבל נוסחי הגמרא שלנו לא סלקי הכי. ומ"מ יש לדקדק בעיקר המשנה שהרי כלי חרס שיעורו כמוציא זית והעשוי למשקין בכונס משקה וכדאיתא בפ' המצניע ואין זו קושיא שכלי טמא נטהר בשבירתו בשיעורין הללו אבל מקבל הוא טומאה אם קרקעותיהן יושבין שלא מוסמכין בזה השיעור השנוי כאן וה"נ תניא בספרא מנין לרבות שברי כלי חרס ת"ל וכל כלי חרס וקתני עלה מכאן אמרו הדקין שבכלי חרס וכו' ואין הדין הזה בשאר הכלים אלא בכלי חרס שנתרבו כאן מוכל והיינו דלא תנן דקין בכלי עץ ומתכת, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בחבורו, ובתוס' דרך אחרת לא נתחוורו כלל.

2 והרי מים זכין דכשרין כאו וכאן. כתב רש"י ז"ל לא ידענא מאי קו' וי"מ כן כיון שאתה אומר שכל הפסול בריאה כשר בכוליא כ"ש שהכשר בכוליא אין לנו להוכיח מזה להכשירו בריאה והרי מים זכים דאתמר בכולי' שהם כשרין ולמדו ממנו שכשרים בריאה ולא נהירא דאפי' למאי דמסקינן נמי קושיא דכיון דאין אומרים בטרפות זו דומה לזו למה למדו ריאה מכוליא ועוד הרי נקב לכ"ע כשר בכוליא ופסול בריאה והוא יוכיח על מים זכים שאין למדין כשרותן בריאה מכולי'. וי"מ כיון דאמרת כ"ש דכשר בריאה כשר בכוליא הרי מים זכים דאיתמר בריאה שהן כשרים ואעפ"י שהוצרכו בכוליא ליאמר ואינו נכון ונראה שכך פירושה והרי מים זכים שכשרים כאן וכאן ומכלל כשאינם זכים פסולים כאן וכאן דהיינו דלא צילי כדפירש רב אשי אלמא שיש פיסול בזה ובזה וא"ת רב אשי מאי קמ"ל כיון שאחז"ל מים זכים כשרים ממילא שאינם זכים פסולים רב אשי אסרוח קמ"ל א"נ בא ופי' מאי שאינן זכים שאינם צלולין שלא תאמר שאינן זכים היינו מוגלא ופסולה אף בריא או שאינן זכים מראות אחרות קמ"ל. ומהדרינן אלא א"ר אשי טרפות קא מדמית להדדי אין אומרים בטרפות זו דומה לזו כלומר ודר' יוסי בר חנינא ליתא שאעפ"י שניקב פסול בריאה וכשר בכולי' יש כשר בריאה ופסול בכוליא ויש פסול בזה ובזה לקותא וכדכתב רבינו הגדול ז"ל ופי' לקות' שנתמסמס ונפל תלחי תלחי ואין דברי רש"י ז"ל נוחין בכל זה.

3 כוליא שהקטינה בדקה עד כפול וכו'. כבר אמרו שכל שיעורי חכמים להחמיר הלכך כפול וכענבה טרפה הכי הוה משמע לן אלא שבגדולות אשכחן דכשרה ובציר מהא טרפה.

4 ואחד עור הראש של העגל הרך. והא דלא חשיב עור של שליל משום דעולה זכר היא ואין בו שליל ואפי' לרב חסדא דתני זבח כדאיתא במסכת זבחים דף כ"ח ע"א כי קתני נמי דאיתא בכולהו זבחים של שליל כיון דליתי' בכולהו זבחים לא קתני ועוד צריכותא קמ"ל דבשל שליל אפי' רבנן מודו דראוי הוא לאכילת אדם כדאיתא בפ' בהמה המקשה.